איך להתמודד עם מריבות אחים/ילדים
להתערב או לא להתערב במריבות האחים?
כל הורה צריך לקבוע את האני מאמין שלו ואת הגבולות שלו בנושא מריבות. יחד עם זאת, חשוב לבחון את דפוסי המריבה של ההורים כדי לא לבוא בדרישות להתנהגות שונה של הילדים מהדוגמא הניתנת להם בבית. זה, לא יצלח אף פעם.מצד אחד, הורים שמתערבים במריבה בין האחים, בדרך כלל מעצימים אותה. לפני שיופרדו, מנסה כל אחד מהילדים לצבור עוד נקודות זכות במלחמה. אחר כך, כל אחד מנסה להצדיק את עצמו בצעקות רמות יותר והסיטואציה ממשיכה להיות קשה. אז אולי הורים לא צריכים להתערב?
מצד שני, אם הורים קובעים שלא מכים, אזי אי התערבות משדרת מסר כפול כי אין אכיפה, לכן אולי הם כן צריכים להתערב.
מצד שלישי, ילדים קטנים עוד לא רכשו מיומנויות אחרות לפתרון קונפליקטים. אם ההורים לא יתערבו וידריכו אותם, איך הם ילמדו גישות אחרות?
אדלר אמר שבמידת האפשר לא כדאי להתערב במריבה, כדי שכל ילד ילמד מה המגבלות שלו, מה מחיר הקונפליקט ואיך לפתור את הבעיה. לפי גישה זו, ילדים לומדים מהו כוח, משא ומתן, הסכם ופשרה, מתי לעמוד על שלהם ומתי לוותר, ועם מי כדאי יותר לעמוד על שלהם וכו'.
הדרך שבה אני דוגל ושאותה אני מעביר להורים שבאים אלי לייעוץ, היא לאפשר לילדים לריב (בלי מכות). כשהילדים יותר קטנים, חשוב ללמד אותם דרכים חלופיות לריב. דרכים אלה בונות אצלם אינטליגנציה רגשית.
איך לנהוג בזמן ריב (נכון למריבות בין אחים ומריבות בכלל):
אפשרו לריב שאינו כולל מכות- להתקיים.
אם יש מכות, להתערב ולהפסיק אותן מיד. חשוב לנסות להביא אותם להיפרד לבד מבלי שאתם בפועל מפרידים אותם. אפשר גם לאפשר להם להמשיך בויכוח או בדיון אך בלי מכות כי "אצלנו בבית לא מרביצים".
ספקו הדרכה או לעודד להסתדר בלי מכות:. יש לשים לב לבאות: שימרו על אובייקטיביות. אל תיקחו צד. בררו מה כל צד רצה, ולהעלות דרכי תקשורת אחרות: השתמשו במילים שמתארות את הרגשות של הילדים (אתה כועס, אתה מאוכזב....). הדבר יאפשר להם להיות יותר מודעים לעצמם ולאמץ דרכי התמודדות יותר מתחשבות במקרים הבאים בהם ירגישו כך.
אל תיכנסו למלכודת של חיפוש מי צודק ומי אשם. לא תצאו מזה.
אל תבקשו מאחד לוותר לשני. חשוב לא לתפוס צד או להחליט עבור הילדים איך לפתור את הריב, אלא רק להציע הצעות כדי להראות דרכי התמודדות אחרות שהן לא ריב.
אל תמנעו מהם את מה שרבו עליו. זו בעצם נקיטת עמדה שפוגעת באחד הילדים- זה שלא מגיע לו שיפגעו בו.
מה באשר לפסק זמן: תיאוריות רבות שולחות ילדים (מגיל 3 בערך) לפסק זמן בחדר שונה כדי שיחשבו איך יכלו לנהוג בצורה יותר מתחשבת. אני נוהג להציע להורים דווקא לקחת פסק זמן וללכת למקום אחר.
פרגנו והחמיאו להתנהגות רצויה. כשאתם רואים שאחד הילדים מאמץ דפוס תקשורת חיובי, משתף – גם אם הוא לא מקבל את רצונו, החמיאו לו על הגישה המתחשבת והבוגרת.
אם תתערבו ותפתרו את הריב לילדים, או שתחליט בשבילם שאף אחד לא משחק במשחק אם הם לא יכולים להסכים על פתרון, הם ילמדו שאתם השופטים וימשיכו לבוא אליכם לבירור. אם תלמדו להרפות ואחרי הכוונה לתת להם להסתדר לבד, הם ילמדו לפתור את הריבים שלהם בדרכים אחרות, ואז יהיו פחות ריבים – והרי זה מה שרציתם, לא?
מקרה לדוגמא (מתוך טור שפורסם במגזין "הורים וילדים"):
הגיע זמן ארוחת הערב. כולנו יושבים מסביב לשולחן יחד עם חברה של המתוקה. זה מסוג הרגעים שאני זוכר להעריך תוך כדי. אינטימיות משפחתית. יושבים, אוכלים, מדברים תוך כדי על אירועי היום... חבל שבדרך כלל, הרגעים האלה לא נמשכים זמן רב כי איכשהו, מישהו, יעשה משהו, כדי לשבור את האידיליה. ככה זה עם ילדים. הפעם, זה לא היה שונה. זה היה בשלב הקינוח. זוגתי שתחיה, הציעה מעדן לקינוח. לשולחן הוצאו מעדני שוקולד, וניל ומילקי אחד עם פירורי שוקולד חום ולבן.
המתוקה הכריזה: "אני רוצה את המילקי".
המתוק לא בושש: "לא. אני רוצה אותו".
המתוקה הודיעה: "אני אמרתי קודם. אני גם שמתי אותו לידי. אתה רואה?" היא שואלת תוך כדי שהיא מקרבת אותו עוד יותר לצלחת שלה.
המתוק: "לא נכון. זה מילקי שאני בחרתי". הוא הושיט את ידו ל"חטוף" את המילקי.
המתוקה: "לא נכון. את המילקי שבחרת אכלת לפני יומיים. זה המילקי שאני בחרתי" (מיד גירשתי את המחשבה שהתגנבה אלי- לרשום על כל מעדן את השם של מי שבחר אותו...).
המתוק: "אמא, תגידי לה" המתוק עולה לערכה גבוהה יותר כשהאוקטבות שלו עולות גם כן.
זוגתי: "זו באמת בעיה. מה נעשה?"
המתוקה: "אני אוכל אותו"
המתוק: "לא נכון. זה לא פתרון".
חילופי המשפטים הדומים האלה נמשכו עוד כמה שניות שאחסוך לכם אותן. הרבה פעמים אנחנו כהורים יכולים לומר לעצמנו "אוף, עוד פעם ריב על שטויות", אבל אני דווקא אוהב את המצבים האלה. אני מאמין שאפשר דרכם ללמד את הילדים כיצד להתפשר. כיצד להתמודד עם תסכול. נכנסתי לפעולה:
פניתי לחברה של המתוקה ושאלתי אותה: "את גם רוצה מילקי כזה?" רציתי לדעת אם הקרב הוא בין שלושה או רק בין שניים. החברה אמרה שהיא לא רוצה מעדן בכלל (כן, מריבות כאלה יכולות להוציא גם לילדים את התיאבון).
ניסיתי לכוון "אני מציע שתחשבו על פתרון ששניכם מסכימים עליו".
המתוקה: "טוב. אני מציעה שרק אני אוכל אותו".
כיוונתי עוד יותר "הכוונה היא לפיתרון של אחים מתחשבים. לא של אחים לא מתחשבים".
המתוקה: "אני לא מוכנה. אני רוצה אותו".
"זה נראה לך מתחשב" שאלתי
"כן" הודיעה המתוקה.
"מתחשב גם באחיך?
"לא אכפת לי" ענתה המתוקה.
"זה לא מתחשב" הכריז המתוק.
זוגתי ניסתה: "אולי כל אחד יגיד איזה חלק הוא אוהב במילקי".
"אני אוהבת את הפירורי שוקולד" אמרה המתוקה.
"גם אני" הוסיף המתוק.
"את אוהבת את הקצפת?" שאלה זוגתי
"לא" השיבה המתוקה.
"אני אוהב" מיהר המתוק להצהיר.
הבטתי על זוגתי וראיתי שהיא קלטה שעליתי על פיתרון: ניקח מעדן שוקולד אחר. היא תאכל אותו עם מחצית הפרורים והוא את המילקי עם מחצית הפרורים. אלא שהצלחתי לשמוע את זוגתי מודיעה לי שהחלק של השוקולד במילקי הוא לא כמו במעדן האחר... כאילו שהיו חסרות לנו בעיות... עוד לפני שהצלחתי להגיב לזה, הודיע המתוקה:
"שיניתי דעתי. אני גם אוהבת את הקצפת" (נו בטח, אם אפשר לסבך, למה לוותר?).
איתגרתי אותם: "החכמה היא למצוא פתרון של אחים מתחשבים".
"אני מתחשבת" הודיעה המתוקה.
"לא רק בעצמך. גם במתוק" הוספתי את ההסבר המיותר.
"אני מציע שנתחלק חצי חצי" הציע המתוק.
עוד לפני שיכולתי לומר "רעיון מצויין" הכריזה המתוקה "אני לא מוכנה".
הוספתי עוד הבהרה: "תראו, אם לא תגיעו לפיתרון של אחים מתחשבים, אף אחד לא יאכל את המילקי".
"או קיי" קפצה המתוקה על המציאה. אז נחזיר אותו למקרר ואף אחד לא יאכל אותו".
המסקנה שלה גרמה לי לחשוב עד כמה היא באמת רוצה מילקי ועד כמה היא רק רוצה להרגיש שהיא המחליטה.
הבהרתי: "אם לאחד מכם יש פיתרון של אחים מתחשבים ולאחר אין פתרון כזה, אז הרעיון של זה שמתחשב יתקבל". ולהסיר ספק הבהרתי "אם את מוכנה שהמילקי יחזור למקרר והוא מוכן לחלק חצי חצי, אז המילקי יחולק ואת יכולה לבחור אם לאכול את החצי שלך או לא." במחשבתי כבר התקדמתי שלב וצפיתי שיהיה גם ויכוח על השאלה מי יאכל מהגביע המקורי ומי לא...
ראיתי שההכרזה שלי לא מצאה חן בעיניה. היא לקחה את המילקי, הרימה אותו, והנחיה אותו בחוזקה על השולחן תוך שהיא מכריזה " לא הוגני".
המילקי נסדק קמעה (דבר מעצבן מחד אך מועיל מאידך, כיוון שהוא פתר את נושא הכלי המקורי).
שאלתי אם למישהו יש רעיון יותר טוב מהרעיון של המתוק. הם שתקו.
הוצאתי שתי כוסות פלסטיק, זוגתי חילקה את המילקי לשניים ובא לקינוח גואל.