גיבוש הזהות העצמית בגיל ההתבגרות מושפעת מכמה מרכיבים:
הדימוי העצמי של המתבגרים. מה אני שווה? במה אני טוב? מי רוצה בקרבתי? דימוי זה מושפע מאוד גם מהדימוי הגופני, במיוחד נוכח השינויים הפיזיולוגים הרבים המתרחשים בגיל ההתבגרות, ובכללם צמיחה מוגברת או היעדר צמיחה, שיעור, אקנה, שינויים בקול ועוד. הגוף כאילו יוצא מכלל שליטה והשאלה הקריטית היא איך המתבגר מגיב לזאת ומה המשמעות שהוא נותן לכך.
הזהות העצמית ובכללה הזהות המינית: מי אני, לאיזה מין אני נמשך. בגיל ההתבגרות יש משיכה גם לאותו המין, אך אין במשיכה זו כדי לסמל על העדפה מינית סופית כי היא במקרים רבים מהווה רק שלב התפתחותי חולף.
מעמד חברתי: אם עד גיל ההתבגרות ההורים היוו את מוקד ההתייחסות לקביעת הערך העצמי של הילד, אזי בגיל ההתבגרות השפעת ההורים פוחתת בעוד שהשפעת החברה והחברים גוברת. מידת החברותיות הרצויה של הילד אל מול זו המצויה תשפיע רבות על תפיסת המיקום החברתי של המתבגר בגיל ההתבגרות ועל תפיסתו את המציאות.
גורמים אלה ישפיעו על האופן בו יתמודדו המתבגרים עם גיל ההתבגרות. קשיים בהתמודדות מסמלים גם קושי של המתבגר בהתמודדות הפסיכולוגית עם תקופת המעבר. במקרים קשים במיוחד, המתבגרים עלולים להיכנס לדיכאון בגיל ההתבגרות. כאשר זה המצב, סביר להניח שהמתבגר זקוק לטיפול קוגניטיבי. טיפול זה יעזור למתבגרים בגיל ההתבגרות להתמודד עם עיוותי חשיבה שמלבים את הדיכאון. עיוותי חשיבה נפוצים בגיל ההתבגרות הם אלה:
הכל או לא כלום (שחור-לבן). בגיל ההתבגרות, מתבגרים חושבים באופן דיכוטומי ותופסים את עצמם בנקודות הקצה: או שהם יפים או שהם מכוערים. או שהם חכמים או שהם טפשים. או שהם IN או שהם OUT. אין להם אמצע.
הכללה מוגזמת. ציון נמוך במבחן עלול להביא את המתבגר בגיל ההתבגרות לחוש שהוא "כישלון מוחלט" ושהוא עתיד להיכשל או להתדרדר בכל המקצועות
פילטר שכלי: אם חס וחלילה יש למתבגר בגיל ההתבגרות חצ'קון, כל מה שהוא רואה בעצמו זה את החצ'קון. הוא גם משוכנע שזה כל מה שהאחרים רואים בו. הוא, זה החצ'קון והחצ'קון מגדיר את ישותו.
העצמה ומזעור: ניפוח של התגובה האפשרית מצד המתבגר בגיל ההתבגרות או מצד הסביבה. לדוגמא: אם ילדה בגיל ההתבגרות הזמינה מתבגר לסרט והוא סרב, עלול לחרוב עליה עולמה והיא משוכנעת שהשמועה תתפשט בבית הספר וכולם ירחמו עליה והיא תרגיש שאין מצב שהיא יכולה להראות את פניה שוב בבית הספר.